אתמול ישבנו אשתי ואני בפיצרייה המנוהלת בידי חסידי ברסלב, באחת משכונות באר שבע. לא נראה לי שמי ששירת אותנו היה ברסלבי, אבל כל סממני הברסלביות הקיפו אותנו. בין השאר נתקלתי שוב בשלט שכבר ראיתי בכמה עסקים בעיר: ״עסק זה נפתח בסיוע השם יתברך״.

מסתבר שלאלוהים אין מה לעשות אלא לסייע בפתיחת פיצוציות ופיצריות עממיות בבאר שבע — או לפחות לשמש בהן שותף שקט.

השלט הזכיר לי את אחד מסיפוריו של ״דאוד אל־נאטור״, הלוא הוא אליהו נאוי — דמות ססגונית שעוד אצטרך לספר עליה בהזדמנות אחרת. בספרו סיפורי ערב הוא מספר על בנו של בעל חנות, המבקש מאלוהים לשמור על החנות בלילה במקום אחד הנביאים. (ספוילר: דווקא באותו לילה פורצים לחנות וגונבים ממנה הכול. בבוקר אבא שלו מגיע לחנות, ושואל אותו "בידי איזה נביא הפקדת את החנות?" עונה לו הבן "לא זכרתי בידי איזה נביא להפקיד, אז הפקדתי בידי אללה." עונה לו האבא "חתיכת מטומטם! אתה חושב שלאלוהים יש זמן לשמור על חנויות?! ואם אלוהים מפשל, מול מי מתלוננים? – מחר אסביר מדוע הדרישה ״בלי ספוילרים!״ אינה נכונה בעיניי, אבל כאמור, עוד חזון למועד)

השאלה של העלייה לקבר רבי נחמן אינה תאורטית בלבד. טכנאי הסלולר השכונתי שלנו — אדם ישר וחוזר בתשובה — מימן השנה שלט ענק שקרא לעלות לאומן. לדבריו, השלט הוצע לו במחיר מסובסד מאוד. הדבר גרם לי לתהות כיצד הפכה הנסיעה לאומן ממנהג חסידי מצומצם למסע המוני המשווק גם בשלטי חוצות.

אחרי שלימדתי אתכם מעט ביקורת ספרותית, חשבתי שהגיע הזמן לעסוק בשאלה קלילה יותר:

למה עולים לאומן בראש השנה?

מדי שנה, לקראת ראש השנה, עשרות אלפי יהודים עוזבים את בתיהם ונוסעים לעיר אומן שבאוקראינה. הם מגיעים מישראל וממדינות נוספות, עוברים לעיתים מסע ארוך ומסובך ומתקבצים סמוך לקברו של רבי נחמן מברסלב.

מדוע דווקא אומן? מדוע דווקא בראש השנה? ומדוע המנהג מושך אליו גם אנשים שאינם חסידי ברסלב?

לפי ההלכה היהודית, מת וקבר קשורים בטומאת מת — עניין משמעותי במיוחד לכוהנים. ואף על פי כן, קברי צדיקים מושכים אליהם אנשים המוכנים להשקיע ממון ומאמץ רב כדי להתפלל ולהשתטח עליהם. אז בואו ניקח את רבי נחמן כדוגמה, ובאמצעותו ננסה להבין את התופעה הרחבה יותר של העלייה לקברי צדיקים.

מי היה רבי נחמן מברסלב?

רבי נחמן מברסלב נולד בשנת 1772 והיה נינו של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות. הוא ייסד דרך חסידית מיוחדת, שהדגישה תפילה אישית, שמחה, התמודדות עם משברים וחיפוש מתמיד אחר האפשרות להתחיל מחדש.

בשנת 1810, חודשים אחדים לפני מותו, עבר רבי נחמן להתגורר באומן. הוא נפטר שם ונקבר בעיר. מאז נעשה קברו, המכונה בפי החסידים הציון, מוקד לעלייה לרגל.

למה דווקא בראש השנה?

ראש השנה תפס מקום מרכזי מאוד בתורתו של רבי נחמן. בחייו הוא דרש מתלמידיו להתאסף אצלו בחג והכריז: ״הראש השנה שלי עולה על הכול״. לפי תפיסתו, ראש השנה הוא זמן מיוחד שבו יכול הצדיק לסייע לאדם בתיקון רוחני ובהתחדשות.

עם זאת, חשוב לדייק: רבי נחמן דיבר במפורש על התאספות תלמידיו אצלו בעודו בחיים. לאחר מותו פירש תלמידו המרכזי, רבי נתן מנמירוב, את דבריו כהוראה להמשיך ולהתאסף ליד קברו.

בשנת 1811, בראש השנה הראשון לאחר פטירת רבי נחמן, ארגן רבי נתן את ההתכנסות הראשונה באומן. מכאן התפתח המנהג הקרוי הקיבוץ באומן.

מה עושים באומן?

עיקר הנסיעה אינו ביקור תיירותי בקבר. הנוסעים מתפללים יחד את תפילות ראש השנה, שומעים תקיעת שופר, לומדים מתורת רבי נחמן, שרים ורוקדים. רבים מגיעים לציון בערב החג, מתפללים ומבקשים לפתוח את השנה החדשה מתוך תשובה ותקווה.

מנהג נפוץ נוסף הוא אמירת התיקון הכללי — עשרה פרקי תהילים שרבי נחמן קיבץ יחד. בתודעה הברסלבית נקשרה אמירתם ליד קברו להבטחתו לסייע למי שיבוא אליו, ייתן צדקה ויקבל על עצמו ברצינות לשנות את דרכיו.

עם זאת, מבחינה היסטורית, ההבטחה הקשורה באמירת התיקון הכללי והקריאה להתכנס בראש השנה היו במקור שני עניינים נפרדים. במסורת העממית הם חוברו בהדרגה זה לזה.

למה נוסעים לשם גם מי שאינם חסידי ברסלב?

במשך דורות הייתה הנסיעה לאומן מנהגם של חסידי ברסלב בלבד. בתקופת ברית המועצות הייתה הגישה לקבר קשה ולעיתים בלתי אפשרית, והחסידים קיימו התכנסויות חלופיות בירושלים, במירון ובמקומות נוספים.

לקראת סופה של ברית המועצות התאפשרה הנסיעה מחדש, ומשנות התשעים היא נעשתה תופעה המונית.

כיום מגיעים לאומן גם חרדים המשתייכים לקבוצות אחרות, דתיים, מסורתיים ואף חילונים. לא כולם מעניקים לנסיעה אותה משמעות. בעבור חסיד ברסלב היא עשויה להיות הוראה מחייבת של רבו. בעבור אדם אחר זהו מסע של תשובה, תפילה וחשבון נפש. ויש מי שנמשך דווקא לחוויה הקבוצתית העזה: רבבות אנשים המתפללים, שרים ואוכלים יחד במשך כמה ימים.

אומן מציעה גם דבר שאינו תמיד זמין בבית: יציאה זמנית מן השגרה. המרחק, הדרך והמפגש עם המוני אנשים יוצרים תחושה של מעבר מן החיים הרגילים אל זמן רוחני מיוחד. במובן הזה אפשר לראות בנסיעה מעין עלייה לרגל מודרנית.

האם כולם מסכימים עם המנהג?

לא. במהלך השנים מתחו רבנים ביקורת על הנסיעה, ובייחוד על עזיבת המשפחה בחג, על ההוצאות הכספיות, על היציאה מארץ ישראל ועל הפיכתה של הנסיעה לאירוע המוני. יש גם קבוצות בתוך חסידות ברסלב שאינן נוסעות לאומן ומקיימות את תפילות ראש השנה בירושלים או במירון.

מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה נוספה לכך גם שאלת הבטיחות. הנסיעה מתקיימת במדינה הנתונה במלחמה, ולכן ההחלטה אם לצאת אליה אינה רק שאלה דתית, אלא גם שאלה מעשית של אחריות ושל סיכון.

אז למה עולים לאומן בראש השנה?

התשובה הקצרה היא: מפני שרבי נחמן ייחס להתכנסות אצלו בראש השנה חשיבות רוחנית שאין דומה לה.

אבל התשובה המלאה מורכבת יותר. נוסעים לאומן כדי להתפלל ליד קברו של רבי נחמן, לבקש תיקון והתחלה חדשה, להשתתף בקהילה גדולה ולהתרחק לכמה ימים מן השגרה. בעבור חלק מן הנוסעים זוהי חובה דתית; בעבור אחרים — חוויה רוחנית, חברתית או אישית.

אפשר להתנגד לנסיעה, ואפשר לראות בה מעשה של אמונה עמוקה. כך או כך, קשה להבין את התופעה אם רואים בה רק נסיעה לקבר. בעבור העולים לאומן, המקום הוא נקודת מפגש בין צדיק שאיננו עוד בחיים לבין קהילה הממשיכה להתכנס סביבו כבר יותר ממאתיים שנה.

English summary

Every year, tens of thousands of Jewish pilgrims travel to Uman, Ukraine, to spend Rosh Hashanah near the grave of Rabbi Nachman of Breslov, founder of the Breslov Hasidic movement. How did this tradition begin, what do pilgrims do in Uman, and why does the journey now attract people who are not Breslov Hasidim?